חבלה בכוונה מחמירה - סעיף 329 (א) (1) - כל מה צריך לדעת

חבלה בכוונה מחמירה

329. (א)  העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים:

(1)   פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

(2)   מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;

(3)   גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ;

(4)   שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר או דבר כאמור;

(5)   מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או נוזל משתך;

(6)   זורק על אדם חומר או נוזל כאמור בפסקה (5), או משתמש בהם על גופו בדרך אחר

יסוד עובדתי: עבירה זו דורשת גרימת פציעה או חבלה חמורה

מהי חבלה חמורה: חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או העלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו או מגיעה כדי מום קבע כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד העברים הקרובים או החושים החיצוניים או הפנימיים.

ע"פ 48/12 –"החבלה שנגרמה יכולה לגרום לפגיעה קשה או צמיתה בבריאותו או בנוחותו של נפגע העבירה".

יסוד נפשי: עבירה אשר מבוססת על כוונה שמהווה יסוד נפשי מחמיר.

היסוד הנפשי כולל במספר חלופות אפשריות:

1.       כוונה להטיל נכות: חלה המובילה לפגיעה בתפקוד באופן קבוע.

2.       מום: ליקוי או פגם באחד מאברי גופו של אדם.

3.       חבלה חמורה: ס' 34 כד לחוק העונשין.

מדובר בסעיף עבירה אשר היסוד הנפשי הנדרש להוכחתה הינו כוונה מיוחדת.

כאמור, כוונה להטיל באדם נכון או מום או לגרום לו לחבלה חמורה. הכוונה הנדרשת לצורך הוכחתו נלמדת ממעשיו של הנאשם, שעליו היה לצפות את תוצאות המעשים, כאשר בוחנים, בין היתר, את מיקום הפגיעה בקורבן, עוצמתה ומהחפץ שבו עשה הנאשם שימוש.

הוכחת היסוד הנפשי ניתן להוכיח באמצעות עדות ישירה, ראיות נסיבתיות או באמצעות חזקת הכוונה – חזקה ראייתית אשר לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו.

חזקה זו נלמדת מהתנהגות הנאשם וכן מהאופן בו נגרמה התוצאה בפועל, היא מבוססת על ניסיון החיים והיא אינה חזקה חלוטה אלא ניתנת לסתירה בנסיבות בהן הנאשם עורר ספק סביר לגביה.

לדוג' אדם המכה בחוזקה בראשו של אחר באמצעות חפץ כהה כאבן או אגרופן לא יכול להיות שהוא לא מודע לפחות לאפשרות כי מעכשיו עלולים לגרום לחבלה חמורה.

גם אם מדובר בדקירה או חבלה במקום אחר בגוף, מקום פחות אסטרטגי מהראש, ניתן לקבוע כי הייתה כוונה להטיל מום במתלונן, שכן, גם מהתנהגות הנאשם לאחר התקיפה ניתן לבסס את הכוונה הדרושה לצורך הוכחת היסוד הנפשי.

היסוד הנפשי מחייב מחשבה פלילית, היינו מודעות להתנהגות, מודעות לנסיבות, מודעות לאפשרות גרימת התוצאות ופזיזות ביחס לתוצאות.

כמובן נדרשת כוונה מיוחדת ביחס למטרות של הטלת מום או נכות או בתוספת כוונה ביחס לתוצאות של גרימת חבלה חמורה תחת פזיזות ביחס לתוצאות.

כוונה מיוחדת ניתן להסיק באמצעות החלה של כלל הציפיות.

כלל הציפיות- סעיף 20(ב) לחוק העונשין מעיר כי ביחס לדרישת היסוד הנפשי החפצי של כוונה, אפשר להסתפק ב"ראייה מראש את התרחשות התוצאות כאפשרות קרובה לוודאי", אף כשאין כוונה לבצען. משמעות הוראה זו של החוק היא שלא נדרשת כוונה פוזיטיבית של הנאשם לגרום לתוצאות העבירה, אלא די בראיית אפשרות התרחשות התוצאות כאפשרות קרובה לוודא.

כאמור, היסוד הנפשי של כוונה נתקיים בעושה אף אם זה לא רצה להשיג תוצאה כלשהי מהתנהגותו, אך נתקיימה אצלו ציפייה ברמת הסתברות גובה, כי התוצאה אומנם תושג עקב התנהגותו.

"יכול היסוד הנפשי בעבירת חבלה בכוונה חמירה להתגבש כהרף עין"  ע"פ 2148/13

כאמור, הרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה מחייבת את התביעה להוכיח את הכוונה המיוחדת להטיל באדם נכון או מום או לגרום לחבלה חמורה. מאחר ומדובר ביסוד סובייקטיבי מובהק הרי שהכוונה זו נלמדת בדרך כלל ממעשה התקיפה עצמו באמצעות חזקת הכוונה – חזקה ראייתית עובדתי לפיה אדם מתכוון בדרך כלל לתוצאות הטבעיות של מעשיו.

חשוב להבין שכוונה מיוחדת יכולה להתגבש עובר למעשה ממש ואינה טעונה פעולות הכנה מבעוד מועד.

ראו לעניין זה ע"פ 3799/14, שם נקבע, כי המערער פעל מבלי שבלי שהותקף או שהיה צידוק למעשיו וכן פעולתו הייתה בקור רוח וללא אובדן שליטה.

אך חשוב להבין שכל כתב אישום בו מייחסים לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה יש לבחון היטב את חומר הראיות, האם מחומר הראיות ניתן להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי לנאשם הייתה כוונה להטיל מום בקורבן.

הוגש כנגדכם כתב אישום בגין עבירת אלימות.

תתייעץ עם עו"ד מומחה במשפט פלילי.

שמואל צרפתי, מומחים למשפט פלילי.

צור קשר: 050-8388833